הפרידה הראשונה – מהלידה ועד הגן
פרידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, חוויה שמלווה אותנו מרגע הלידה ועד סופו של כל יום. לא משנה כמה פעמים נפרדנו בחיים – כל פרידה היא מאורע יחיד במינו שמפעיל רגשות ותחושות של שינוי ולפעמים גם תחושה של אובדן אמיתי, גם אם זה לא באמת נכון.
החל מהפרידה הראשונה שלנו כתינוקות שנולדים ונפרדים מהרחם המוכר והבטוח אל העולם החיצון, משם הפרידה לחדר תינוקות (ומי שבחרה בביות מלא – אז בזמן הבדיקות הראשונות), ועד לפרידות יומיומיות כמו סיום יום עבודה או מפגש עם חבר – הפרידה היא חלק מהחוויה האנושית של כולנו.
גם כילדים, מתחיל תהליך הפרידה מההורים כל בוקר בגן וההתמודדות מול אתגרי ההסתגלות למסגרות חדשות. גם כמבוגרים אנו ממשיכים להתמודד עם פרידות: פרידה ממקומות עבודה, מעברי דירה, סיום מערכות יחסים ועוד. למרות שפרידה היא תהליך טבעי ושכיח, הוא עדיין קשה לרובנו.
כבן זקונים, חוויתי את חוויות הפרידה לא מעט בילדותי. ההורים שלי שהיו בתהליך של בניית הקריירה שלהם, נאלצו לעבור דירה לעיתים תכופות (כמעט בכל שנה). למעשה, עד כיתה ו', כמעט בכל שנה מצאתי את עצמי נפרד מחברים, עובר דירה ומכיר חדשים. באופן לא מודע, ההסתגלות שלי לפרידות השתפרה פלאים. הייתי "הילד החדש" שוב ושוב, לומד להיפרד ולהסתגל בכל פעם מחדש.
היום, כאבא לשתי ילדות, אני נפרד מהן בכניסה לבית הספר, הפעם מהצד של ההורה, ומבין כמה זה לא מובן מאליו. כמרצה בבית ספר ל – NLP, בכל סמסטר אני נפרד מעשרות תלמידים שהכרתי, שעברנו יחד תהליך וחוויה משותפת ומתמשכת.
כל זה ועוד לא התחלתי לספר על פרידות וסיום של מערכות יחסים. לחלק הזה יש משקל אחר, כיוון שמדובר לרוב במערכות יחסים המערבות רגש, אתגרים, פערי תפיסות, חילוקי דעות וכמובן – אהבה.
המאמר הזה יעסוק בפרידות ובתהליכי ההסתגלות הנלווים להן. נבין מדוע פרידות כל כך קשות לנו, איך אנשים שונים מתמודדים איתן, ואילו כלים ומיומנויות יכולים לעזור לנו לעבור אותן בצורה חלקה ומועילה יותר. דרך החוויות האישיות שלי ושל אחרים, נבחן איך ניתן לראות בפרידות הזדמנויות לצמיחה ולהתחדשות.
הפרידות שאנחנו לא מודעים אליהן: פרידות יומיומיות
במהלך חיי היומיום שלנו, אנחנו עוברים אין ספור פרידות קטנות שכמעט ולא מורגשות, אבל יש להן השפעה מסוימת על התחושות וההתנהלות שלנו. אלו פרידות שאנו לוקחים כמובן מאליו, שאם נקדיש להן רגע של מחשבה, נוכל להבין כמה הן משמעותיות ואיך הן משפיעות עלינו.
אחת הדוגמאות הנפוצות ביותר היא סיום יום עבודה. בכל יום אנו מסיימים את יום העבודה, נפרדים מהקולגות, סוגרים את המחשב או המחברת ויוצאים לדרכנו הביתה. הפרידה מהעבודה היא רגע של שינוי והסתגלות – מעבר מהמצב התעסוקתי למצב האישי והביתי.
ברגע הזה, אנחנו למעשה מתנתקים (ולא תמיד זה מצליח לנו) ממשימות היום, מהלחץ ומהאינטראקציות בעבודה, ועוברים למצב רגוע יותר של זמן פרטי ומשפחתי. ההסתגלות למעבר הזה היא חלק מהותי מיכולתנו לנהל חיים מאוזנים ובריאים.
פרידה נוספת שאנו חווים יומיום היא הפרידה מחבר לאחר מפגש. כל מפגש עם חבר, בין אם זה קפה, שיחה קצרה ברחוב או פעילות משותפת, מסתיים ברגע של פרידה. אנחנו נפרדים מהאדם ומהרגע המשותף שעברנו יחד, וחוזרים לשגרה האישית שלנו. רגעים אלו של פרידה יכולים להיות מלאים בהכרת תודה על המפגש, וגם בתחושת צער על סיומו.
לעיתים קרובות, אנחנו לוקחים פרידות קטנות אלו כמובן מאליו, מבלי לשים לב להשפעה שלהן. אנחנו פשוט עוברים מפעולה לפעולה, משימה למשימה, ומפגש למפגש, מבלי להתעכב ולחשוב על הרגעים האלו של שינוי. אבל אם נקדיש להם תשומת לב, נוכל להבין איך הם משפיעים על המצב הנפשי והרגשי שלנו.
לדוגמה, סיום יום עבודה יכול להיות מלווה בתחושת סיפוק על ההספק היומי, אך גם בתחושת מתח אם לא הספקנו הכל. הפרידה מחבר אחרי מפגש יכולה להשאיר אותנו עם תחושת שמחה על החברות והקשר, ואולי גם עם תחושת ריק או בדידות אחרי שהמפגש הסתיים.
הבנה והכרה בפרידות היומיומיות האלו יכולה לעזור לנו להתמודד איתן בצורה טובה יותר. למשל, ניתן לפתח הרגלים של סיכום יום, כדי למקד את תשומת הלב במה שגורם לנו להרגיש טוב, או רגעי השקט שאחריהם ניתן לנשום עמוק, להודות על מה שהיה ולהתכונן למה שיבוא.
בצורה הזו, אנחנו יכולים להפוך את רגעי הפרידה האלו לרגעים של התבוננות, צמיחה והתחדשות, במקום שיהפכו למקורות של מתח או עצב.
הקושי שבפרידות: למה זה כל כך קשה לנו?
פרידה היא חוויה שמפעילה אצלנו רגשות עזים ולעיתים אף כואבים. היא מאתגרת את היכולת שלנו להסתגל לשינויים ומעוררת תחושות של אובדן, אי ודאות ולפעמים גם חרדה. למרות שפרידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, היא עדיין קשה לרובנו, והסיבות לכך הן מגוונות ומורכבות.
אחת הסיבות המרכזיות לקושי שבפרידה היא הקשר הרגשי שאנו יוצרים עם האנשים, המקומות והמצבים בחיינו. כשאנחנו נפרדים מאדם אהוב, ממקום עבודה או מבית שאנו גרים בו זמן רב, אנחנו נפרדים גם מכל הזיכרונות, החוויות והתחושות שהיו קשורים בהם. הקשר הרגשי הזה מקשה עלינו לשחרר ולהמשיך הלאה.
פרידה מפעילה גם תחושות של אי ודאות וחוסר שליטה. כשאנחנו נפרדים, אנחנו לא תמיד יודעים מה יקרה אחר כך, איך נסתדר או איך נרגיש. אי הוודאות הזו יכולה לעורר תחושות של פחד וחרדה. בנוסף, הפרידה מלווה לעיתים בתחושת אובדן של זהות ושייכות.
הרי כל מה שהכרתי עד עכשיו משתנה ברגע. בין אם מדובר בלהתעורר לבד במיטה. לנסוע למקום עבודה אחר בבוקר, או כמעט לחייג באופן אוטומטי ואז לעצור. ההרגלים והשגרה שיצרנו, משתנים עם הפרידה ועלולים לערער אותנו וליצור בלבול ולחץ.
לחוויית הפרידה יש גם היבט פיזיולוגי. פרידה יכולה לגרום לשינויים ברמת הורמוני הסטרס בגוף, מה שיכול להשפיע על התחושות הפיזיות שלנו. אנחנו עשויים להרגיש עייפות, כאבי ראש, כאבים בחזה או שינויים בתיאבון. התחושות הפיזיות האלו יכולות להוסיף לקושי שבפרידה ולהפוך אותה לחוויה מעיקה עוד יותר.
בנוסף לכל אלו, פרידה גם מעוררת אצלנו זיכרונות ורגשות מהעבר. פעמים רבות, כשאנחנו נפרדים בהווה, אנחנו נזכרים בפרידות קודמות שעברנו. הזיכרונות האלו יכולים לעורר רגשות ישנים שלא עובדו במלואם, ולהעצים את התחושות שאנחנו חווים כעת.
הקושי שבפרידה קשור גם לאופן שבו המוח שלנו עובד. יש מנגנון שלם של עוגנים, שהם למעשה טריגרים חיצוניים שמפעילים אצלנו רגשות.
הטריגרים הללו הם תוצאה של התרחשויות שחזרו על עצמן מספיק פעמים, או שגרמו לנו לרגשות עזים. לדוגמה, ריח מסוים יכול להזכיר לנו מקום או אדם, ולהפעיל אצלנו תחושות של עצב או געגוע. הגעגוע הזה לפעמים הוא הדרך של המוח שלנו להזכיר לנו את מה שהיה טוב, גם אם בפועל זה לא ככה בהווה. כמו שציינתי, זה מצב מורכב ומבלבל.
כל טריגר כזה מקושר לזיכרון רגשי, וכשאנחנו נפרדים מאותו מקום או אדם, העוגנים הללו עדיין עלולים לפעול וגורמים לתחושת אובדן.
המוח שלנו מנסה לחזות את העתיד כדי לשמור עלינו בטוחים ושקטים. כשיש לנו שגרה מסוימת, כמו ללכת כל בוקר לאותו מקום או לקום כל בוקר עם אותו אדם, המוח מתרגל לצפות שהמצב הזה יימשך גם מחר.
השגרה הזו נותנת לנו תחושת ביטחון ויציבות. אך כשהשגרה הזו נשברת ביום אחד, המערכת המוחית נדרכת, והאי-וודאות מתחילה ליצור תחושות של סטרס, געגוע ואפילו חשש.
ההבנה של הקשיים האלו וההכרה בהם יכולים לעזור לנו להתמודד בצורה טובה יותר עם פרידות. חשוב להבין שהקושי הוא טבעי ונורמלי, ושיש כלים ומיומנויות שיכולים לעזור לנו לעבור את הפרידות בצורה חלקה ומועילה יותר.
איך אנשים שונים מתמודדים עם פרידות?
כל אדם מתמודד עם פרידות בצורה שונה, והתגובות לפרידה יכולות להיות מגוונות ומורכבות. התמודדות עם פרידות תלויה בגורמים רבים, כמו האישיות של האדם, חוויות העבר, רמת התמיכה החברתית והיכולת האישית להסתגל לשינויים. נבחן כאן כמה מהדרכים שבהן אנשים מתמודדים עם פרידות, ונעמיק בהבנת התגובות השונות.
הכחשה
אחת התגובות הנפוצות לפרידה היא הכחשה. אנשים שמתקשים לקבל את הפרידה עשויים להתעלם מהמציאות, להעמיד פנים שהפרידה לא התרחשה או לנסות להימנע מעיסוק בנושא. הכחשה יכולה להיות דרך זמנית להתמודד עם הכאב, אך היא לא פותרת את הבעיה בטווח הארוך ועלולה להוביל להתמודדות קשה יותר בהמשך.
במקרים של פרידה רומנטית, אדם עשוי להמשיך לפעול כאילו מערכת היחסים עדיין קיימת, לנסות ליצור קשר עם בן/בת הזוג לשעבר בצורה חוזרת ונשנית או להימנע מלדבר על הפרידה עם חברים ומשפחה. במקרים מסוימים, אנשים מסתובבים עם תחושה שהם בטוחים שהזוגיות תחזור והם פשוט צריכים להמשיך לחכות.
הכחשה עשויה לתת תחושת הקלה זמנית, אך היא מונעת מהאדם לעבד את האובדן ולהתחיל את תהליך הריפוי.
כדי להתמודד עם הכחשה, חשוב להיות מודעים לה ולהתחיל לפתח את היכולת להכיר במציאות. תמיכה ממקורבים או בחירה בתהליך טיפולי יכולה לעזור להתגבר על ההכחשה ולהתחיל להתמודד עם הרגשות בצורה בריאה יותר.
כעס
תגובה נוספת היא כעס. לא מעט אנשים מרגישים כעס לאחר פרידה, בין אם על עצמם, על האחרים המעורבים או על הסיטואציה כולה. הכעס יכול להיות דרך לשחרר את התסכול והכאב, אבל אם לא מטפלים בו בצורה נכונה, הוא עלול להוביל לרגשות שליליים מתמשכים ולפגוע בקשרים חברתיים קיימים ועתידיים.
לדוגמה, בפרידה ממקום עבודה, אדם עשוי להרגיש כעס כלפי המעסיק שהחליט לפטר אותו, כלפי הקולגות או אפילו כלפי עצמו על כך שלא הצליח לשמור על העבודה. הכעס יכול להוביל להתנהגויות פוגעניות או להתפרצויות זעם, בנוסף לדריכות יתר במקום העבודה הבא. למרות זאת, כעס גם יכול לשמש ככוח מניע לשינוי חיובי אם מטפלים בו בצורה נכונה.
כדי להתמודד עם כעס בצורה בריאה, חשוב ללמוד לדבר את הרגשות במקום להתנהג אותם. זה שיעור מתמשך ומאתגר, אבל מתגמל מאוד. ישנן טכניקות להתמודדות עם כעס וכל עוד אדם מודע לכעס, אפשר לנרמל את התחושות הללו ולהגיע לרוגע והבנה
עצבות
עצבות היא תגובה טבעית לפרידה, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, כמו בכי, דכדוך או תחושת ריקנות. עצבות היא חלק מתהליך האבל, והיא מאפשרת לנו לעבד את האובדן ולהתחיל להתרגל למציאות החדשה. חשוב לתת לעצמנו זמן לעצב ולהיות סבלניים כלפי עצמנו בתקופה זו.
לדוגמה, לאחר סיום מערכת יחסים רומנטית, אדם עשוי להרגיש עצב עמוק ולהתאבל על האובדן של החברות, התמיכה והחוויות המשותפות. העצבות יכולה להיות מלווה בתחושת בדידות ורצון להתכנס בתוך עצמו.
עצב לא מטופל יכול להתפתח למקומות מאוד מורכבים וקשים. לכן, חשוב מאוד לתת זמן ומקום לעצב, אבל גם לדעת לתחום את התקופה הזו והרגשות האלו.
באחד מתהליכי הפרידה שליוויתי בקליניקה, בחור בתחילת שנות ה – 30 חווה פרידה קשה אחרי זוגיות של 8 שנים. אחרי מספר פגישות, שמתי לב שהמצב נותר כמעט כפי שהוא, ושאותו בחור ממוקד מאוד באובדן ולא נותן לעצמו הזדמנות להחלים.
מתוך ההיכרות שלי איתו, גיליתי שהוא מגיע מבית מסורתי-דתי, ועל אף המרחק שלו מהדת, הוא גדל על עקרונות ויסודות של יהדות. החלטתי לשוחח איתו על מנהג האבלות לאחר פטירה, או בכינויו "שבעה".
על-פי היהדות, בפטירתו של אדם, יש 3 ימים של בכי, 7 ימים של הספד, 30 ימים לאורחות חיים (גיהוץ ותספורת לפי חכמים ולפי הרמב"ם). על אף העמדה הקשיחה בתחימת זמנים מוגדרים, מדובר למעשה בתפיסה שמטרתה היא הימנעות מצער מופלג.
פרקי הזמן האלו הם למעשה פרקי זמן של שיקום ושל יכולת לאחוז בחיים ולא לשקוע במוות. בהגדרות האלו יש לא רק הגדרה הלכתית, אלא גם מסר אנושי עמוק.
אותו מטופל, שהבין שהוא "יושב שבעה" כבר מעל שנה, פרץ בבכי, רק שהפעם מתוך ההבנה כמה זמן הוא השקיע בהתמקדות באובדן שחווה. החלטנו יחד על תהליך "קימה משבעה", עם זמנים מוגדרים, עם מטרות עתידיות מעודדות, וכך היה.
לפעמים, פרידה מפנה את תשומת הלב שלנו למשהו ספציפי, כמו הכאב והעצב, עד שתחושת הזמן נחלשת ככל שהעצב גדל. לכן, חשוב לתת מקום לעצב, יחד עם הבנה שכמו כל פצע, גם הכאב הזה יחלים.
התמודדות עם עצב עלולה להיות קשה, אבל עם חמלה עצמית, תכנון מקדים, סביבה תומכת ואומץ להביע את הרגשות, אפשר לסיים את התקופה הזו ולהתחזק ממנה.
חיפוש נחמה ותמיכה חברתית
ישנם אנשים שמתמודדים עם פרידות על ידי חיפוש נחמה ותמיכה חברתית. הם פונים לחברים, למשפחה או למטפלים כדי לקבל תמיכה רגשית ולחלוק את התחושות שלהם. תמיכה חברתית יכולה להקל על הכאב ולעזור לנו להרגיש פחות לבד בתהליך.
לדוגמה, אדם שאיבד מקום עבודה עשוי לפנות לחברים ולקולגות לשעבר כדי לשוחח על התחושות ולבקש עצות. השתתפות בקבוצות תמיכה או בפעילויות חברתיות יכולה לעזור להרגיש מחוברים יותר ולהפחית את תחושת הבדידות.
עם זאת, חשוב לשים לב שלא מתפתחת פה תלות חברתית. כשאדם מתחיל להאמין שהסביבה נותנת לו את הכוח, למעשה מונח שהכוח מגיע מבחוץ. לפעמים מתוך כוונה טובה, אנשים נרתמים לעזור למישהו שעובר פרידה, ועם הזמן פשוט מתחילים לייעץ ואפילו להסביר מה לעשות, במקום לעודד את האדם לחשוב מה הוא רוצה ואיך להשיג את רצונו.
כמובן שגם אם הכוונות הן טובות, מצב מתמשך כזה יגרום לאותו אדם לסמוך על עצמו פחות ולבסס את הביטחון שלו במערכות יחסים, מה שעלול להוביל לפרידות קשות יותר בעתיד.
כדי להפיק את המקסימום מהתמיכה החברתית, חשוב להיות פתוחים וכנים לגבי התחושות שלנו ולבקש עזרה מתי שאנחנו זקוקים לה. עם זאת, חשוב לשים את הגבול מתי העזרה הופכת להדרכה והנחייה מלאה. בסופו של דבר, יצירת קשרים חזקים ותומכים יכולה להיות חלק מהותי מתהליך הריפוי.
קבלה
קבלה היא השלב שבו אנו מתחילים לקבל את המציאות החדשה ולהתמודד עם הפרידה בצורה בריאה ומועילה. אנשים שמגיעים לשלב הקבלה מבינים שהפרידה היא חלק מהחיים, ומתמקדים בבניית עתיד חדש. הם עשויים למצוא דרכים חדשות להסתכל על הסיטואציה ולחפש הזדמנויות לצמיחה והתחדשות.
לדוגמה, לאחר מעבר דירה לעיר חדשה, אדם עשוי להתחיל לחקור את הסביבה החדשה, להכיר שכנים חדשים ולהצטרף לפעילויות קהילתיות. הקבלה מאפשרת להתמקד בפן החיובי של השינוי ולראות בו הזדמנות לגדילה אישית והתפתחות.
כדי להגיע לשלב הקבלה, חשוב לעבוד על פיתוח גישה חיובית ופתוחה לשינויים. תרגול הכרת תודה, מדיטציה והתמקדות במטרות חדשות יכולים לעזור בתהליך הזה.
ההבנה שיש דרכים רבות ושונות להתמודד עם פרידות יכולה לעזור לנו להיות סבלניים וסובלניים כלפי עצמנו וכלפי אחרים בתקופות קשות אלו. חשוב לזכור שלכל אחד יש את הדרך שלו לעבור את התהליך, ושאין דרך נכונה או שגויה להתמודד עם פרידה.
מיומנויות להתמודדות עם פרידה: כלים וטכניקות
פרידה היא חוויה מורכבת, אך ישנם כלים וטכניקות שיכולים לעזור לנו להתמודד איתה ולהפוך אותה להזדמנות לצמיחה והתחדשות. הנה כמה מיומנויות שיכולות לסייע בתהליך זה:
מסגור מחדש של מחשבות הוא תהליך חשוב ביותר שמאפשר לנו לשנות את הפרשנות שלנו כלפי מצבים מסוימים, כולל פרידות. זו טכניקה מבוססת NLP וגישות טיפול אחרות, שמאפשרת למוח שלנו ליצור תפיסת מציאות חדשה ולבסס אמונות מעצימות.
המיומנות הזו מתפתחת כשאנחנו שמים לב לפרשנויות שלנו ומתחילים לשאול את עצמנו שאלות מפתח כמו "מה זה אומר?". המטרה היא למצוא תשובה שהמשמעות שלה לטובתנו. לדוגמה, אם נפרדנו ממקום עבודה ותחושתנו היא "אני לא מספיק טוב", אפשר לשנות את הפרשנות ולחשוב "זו הזדמנות למצוא מקום שמתאים יותר לכישורים שלי".
שינוי זה יכול לעזור לנו לראות את המצב באור חיובי יותר, להפחית את התחושות השליליות ולפתוח דלת להזדמנויות חדשות.
בניית חזון חיובי עתידי היא כלי רב עוצמה שיכול לסייע לנו להתמקד בהזדמנויות ובמטרות שעומדות לפנינו. חזון זה יכול להיות ויזואלי, כתוב או שילוב של שניהם. הוא עוזר ליצור ודאות ותוכנית פעולה ליישום השאיפות שלנו, ומספק מיקוד והצבת מטרות ברורות.
כדי לבנות חזון חיובי, נתחיל בדמיון חזותי: נבחר מקום שקט ונדמיין את החיים בעתיד כפי שהיינו רוצים לראותם. נכלול פרטים כמו מקום מגורים, עבודה, יחסים חברתיים ותחביבים. לאחר מכן, נכתוב את החזון בצורה מפורטת ונשים דגש על התחושות החיוביות שהוא מעורר.
חשוב לחלק את החזון למטרות קטנות וברורות שניתן להשיג בטווח הקצר והארוך, ולעקוב אחרי ההתקדמות בצורה סדירה. כתיבה וארגון זה יאפשרו לנו לשמור על מיקוד ולהגשים את החזון בצורה מעשית.
לרוב, התקפי געגוע הם תגובה טבעית של המוח למצב שבו אנחנו מרגישים חוסר נוחות או אי שביעות רצון. המוח מקפיץ את הפידבק האחרון שזכור לו על משהו שהיה נעים, וכך נוצר הגעגוע. חשוב לזכור שהגעגוע הוא לרוב לזיכרון חלקי של משהו שכבר הסתיים.
כשאנחנו מבינים מה עומד מאחורי הגעגוע – כמו צורך בתשומת לב, חברה, רוגע ושקט – נוכל לספק את הצורך הזה בדרכים אחרות ובכך לצמצם את תחושת הגעגוע. לדוגמה, אם אנחנו מתגעגעים לאדם מסוים, יתכן שהצורך הוא בחברה או בתחושת ביטחון.
מציאת פעילויות חברתיות חדשות או פיתוח תחביבים יכולים לספק את הצרכים האלו ולהפחית את התחושות השליליות הנלוות לגעגוע.
פרידות עלולות לערער את תחושת הערך העצמי שלנו, ולכן חשוב לעבוד על חיזוק התחושה הזו כדי להתמודד טוב יותר עם הפרידה. נתחיל בזיהוי החוזקות שלנו ונערוך רשימה של התכונות החיוביות וההישגים האישיים שלנו. נזכיר לעצמנו את התרומה שלנו ואת ההצלחות שהשגנו.
עיסוק בפעילות גופנית יכול לשפר את התחושה הפיזית והנפשית שלנו, להעלות את רמת האנרגיה ולהפחית תחושות של מתח ודכדוך. בנוסף, נמצא תחביבים חדשים או נשקיע בתחביבים קיימים שיכולים להעניק תחושת סיפוק והגשמה.
תחביבים מאפשרים להתמקד במשהו חיובי וליצור תחושת הישג. נדבר לעצמנו בצורה תומכת ומעודדת, ונתמודד עם ביקורת עצמית בצורה בונה. דיבור פנימי חיובי יכול לחזק את התחושה העצמית ולעזור לנו להתגבר על תחושות שליליות.
הכלים והמיומנויות האלו יכולים לסייע לנו להתמודד עם פרידות בצורה יעילה ומועילה יותר. הם מאפשרים לנו להסתגל לשינויים, לחזק את עצמנו ולהמשיך קדימה עם תחושת ביטחון והתחדשות.
כמו בכל פער בחיים האלו, לפעמים עבודה עצמית יכולה לעזור ולפעמים עזרה מבחוץ יכולה גם לעזור וגם לצמצם את משך התהליך. בשנים האחרונות ליוויתי עשרות תהליכי פרידה והמשותף לכולם היה משהו די פשוט.
הרבה אנשים שפגשתי תפסו את עצמם כחלק ממשהו ולא כמשהו שלם. למעשה, ללא החלק ממנו נפרדו, בין אם זה אדם או בין אם זה מקום, הם הרגישו שהם לא שלמים. התזכורת הזו, שאנחנו נולדים לתוך חוויה אישית ומסיימים את החיים האלו לבד בחוויה אישית, חשובה מאוד.
החיים הם מעין שביל בו כל אחד צועד לבד. לאורך הדרך, אנחנו פוגשים בשותפים למסע. חלקם מופיעים לכמה צעדים, חלקם לתקופות וחלקם שותפים מלאים למסע. למרות כל השותפים האלו, המסע הוא של כל אחד מאיתנו. לכן, פרידה היא חלק טבעי מהשביל הזה ובכל פרידה טמונה גם המתנה אותה קיבלנו מכל עובר אורח ושותף שאנחנו פוגשים.